6 במרץ 2011

יש לי משאלה אחת והיא...

אם היתה מתגלה אליי פיה ומאפשרת לי להגשים משאלה אחת
הייתי מבקשת לעבור במנהרת הזמן אחורה לשנות ה - 30
כמה הייתי רוצה להרגיש את הנשיות שהיתה בתקופה זו,
להתהלך ברחוב עם שמלה אלגנטית, תסרוקת אופיינית
ואיפור מאופק... אולי גם שמשיה מתחרה רומנטית.
לצעוד צעדים קלים בנדנוד קל של העכוז, מבט מבוייש
ומיסתורי.
מולי יעבור גבר מרשים בחליפה מחויטת, שיער מרוח
בשמן לאחור...
אפילו לא ארים את מבטי לעברו...זה לא נהוג.
הוא יהנהן לי בראשו, בכבוד ועדינות,
ואני לרגע קט אפנה את מבטי אליו ואגיב בחן וביישנות.






























ותהיה לי מכונית כזו שחורה עם ריפודי עור
ואשב לי בבית קפה עם חברה טובה לבילוי שקט של אחר הצהריים.

























פעם לאנשים היה הרבה יותר זמן פנוי לעשות דברים, להיות בחברת אנשים(היום אנחנו מחוברים למחשבים ופחות לאנשים)
נכון שהיום הכל הרבה יותר מתוחכם ונוח, יש טכנולוגיות חדשות מדהימות והכל מתקדם ויעיל, יש שפע מכל דבר ואנחנו יכולים
להגיע לכל מקום בקלות יותר.
אבל עדיין אני בוחרת להמשיך ולחלום על העולם הישן, השחור לבן והקסום שלי..