29 בפברואר 2012

מרי , הלכת עד הסוף אחרי הלב שלך

תמונה משגעת ביופיה של מרי וולסטונקראפט, סופרת פמיניסטית ידועה
שיבצתי בתוך תליון אובל, הרשיתי לעצמי להוסיף פפיון סגלגל על שיערה הענוג,
להאיר קצת את האפרוריות של התקופה בה חיה...
מרי וולסטונקראפט Mary Wollstonecraft‏ 1759-1797,

סופרת פמיניסטית בריטית מהזרם הליברלי, כתבה את המניפסט הפמיניסטי הראשון
בספר שנקרא: "הצידוק לזכויות נשים".






































בשנת 1778, בהיותה בת 19, עזבה מרי וולסטונקראפט את בית הוריה כדי להיות בת לוויה לאלמנה עשירה בבאת'. לאחר שנתיים חזרה כדי לטפל באמה החולה, שנפטרה לאחר ייסורים קשים. בשנות המצוקה שלה, הירבתה וולסטונקראפט לצטט את מילותיה האחרונות של אמהּ - "קצת סבלנות, והכל יעבור".

חייה האישיים היו רצופי-סבל. הייתה לה פרשיית אהבים ארוכה עם הרפתקן אמריקאי, גילברט אומאלי, ממנו נולדה ילדתה הראשונה, פאני. וולסטונקראפט עברה תלאות רבות באנגליה,
פאריס, וסקנדינביה בשל אהובה שלא רצה בה וניסתה לשים קץ לחייה. אך ניסיונה זה נכשל והיא ניצלה, ככל הנראה על ידי אומאלי עצמו. ב-1797, לאחר שנים של ידידות שהתפתחה לאהבה, נישאה לפילוסוף ויליאם גודווין, מראשי הליברלים האנגליים. גודווין הוקע מחוג-מכריו כיוון שנישא לוולסטונקראפט, שבעבר ילדה מחוץ לנישואין, בהיותה הרה לו ולאחר שבספרו בעל הגוון האנרכיסטי, Political Justice, שלל את מוסד הנישואין וקרא לביטולו.

למרות הקריירה הקצרה שלה, שנקטעה באיבה, הספיקה וולסטונקראפט לכתוב נובלות, מאמרים, ספר-מסע, ואפילו ספר ילדים. אך היא נודעה בעיקר בכתיבתה הפוליטית-חברתית. בתגובה לטענותיו של
אדמונד ברק, כנגד המהפכה הצרפתית, כתבה אליו מכתב, ב1790, שהוא בעצם חיבור בשם "הצידוק לזכויות האדם" (Vindication of the Rights of Men) בו היא מגינה על הרעיונות המרכזיים של המהפכה. חיבורה המפורסם יותר הוא "הצידוק לזכויות נשים" (Vindication of the Rights of Women), שזיכה אותה במקום של כבוד בהיסטורית ההגות הפמיניסטית.

בספרה טענה כי אם
אפליית נשים בחברה המודרנית נובעת מחשיבה נשית לא רציונלית, אזי יש להביא לכך שנשים תהפוכנה לרציונליות, וזאת על ידי חינוך מתאים, בו היא תלתה את המפתח לשוויון זכויות בין נשים וגברים. היא טענה כי כל בני האדם נולדים דומים, ושהתהליך שעושה את הנשים ללא רציונליות הוא החינוך, וכי אם ישתנה החינוך - יימחקו ההבדלים.

ספרה זה מושפע מכתיבתו של
ז'אן-ז'אק רוסו, על חינוך, אך בו היא מבקרת קשות את רוסו ותוקפת אותו על זלזולו בנשים ועל גישתו השובניסטית (בספרו "אמיל, או על החינוך", מתאר רוסו את חינוכו של נער, אך הנערה בסיפור, שהופכת לבת-זוגו, נותרת ללא השכלה). וולסטונקראפט אף תקפה את רוסו על בחירתו בבת-זוג ממעמד חברתי נמוך (משרתת), ונטולת-השכלה, ועל יומרתו לפעול למען הגנה על הילדים מחינוך-יתר (לפי סיפורו של רוסו עצמו, ב"וידויים", הוא מסר את חמשת ילדיהם למוסדות, מיד עם לידתם).

מרי וולסטונקראפט נפטרה ב-
1797, עשרה ימים לאחר שילדה בת, שנקראה על שמה, מרי.


איזה אומץ, נחישות, מסירות ודבקות במטרה, לחשוב שכל התכונות האלו באו לידי ביטוי במרי
שעזבה את ביתה בגיל 19 בשנת 1778!!!
היא עשתה מעשים יוצאי דופן לתקופה בה היא חיה.
היא העיזה, הלכה עד הסוף עם הלב שלה, עם האמונות שלה,
אני מאחלת לכל אחת מאיתנו ללכת אחרי הלב והאמונה ללא פחד.
























27 בפברואר 2012

מרגרט, בזכותך נשים נהנות יותר....



לאחרונה היו לי מחשבות על כך שיש נשים גדולות מהחיים ששינו את פני ההיסטוריה, הביאו לתמורות ושינויים מהותיים בחייהן של נשים רבות מאז ועד היום!!!


אנו בולעות את הגלולה נגד הריון יום יום, האם אנו חושבות בזכות מי הפריבילגיה שיש לנו היום להנות משקט נפשי, להחליט מתי לקחת ומתי להפסיק, מתי להביא ילד ומתי לא?!

מרגרט סנגר (Margaret Sanger)‏ 1879 - 1966   "ממציאת הגלולה", פעילה פמיניסטית אמריקאית ,במשך שנים רבות ניהלה מאבק ציבורי למען פיקוח על הילודה ולמען הפצתם החופשית של אמצעי מניעה.


חשבתי לעצמי שלמרגרט מגיע קרדיט גדול על פועלה למען נשים, דמותה צריכה להוות דוגמא ומופת לכל אישה באשר היא, חשבתי שלכבוד יום האישה (ה- 8 למרץ) אני רוצה להקדיש למרגרט סיכה!
בחרתי תמונה טובה של מרגרט, ערכתי כמה עיבודים בפוטושופ, אך התמונה עדיין נראתה לי קודרת...
בכל זאת היא צולמה אי שם בשנות ה- 50...
החלטתי "להאיר" קצת את התמונה עם תוספת של פפיון אדום, הצבע האדום מסמל תעוזה, תשוקה,
כמו שהיתה למרגרט באותם ימים בהם פעלה למען נשים, למען החופש שלהן, היא פעלה ללא פחד, באומץ
ובנחישות ומתוך אמונה מלאה שמגיע לנו להנות!!להיות משוחררות!!
מרגרט, אני מודה לך באופן אישי, מקדישה לך את סיכת הדש שיצרתי עם דמותך היפה.
אני חושבת שהצלחתי לזהות במבט של מרגרט איזו שהיא גאווה, אני חושבת שהיא עזבה את העולם בתחושה של
סיפוק, של הצלחה, של שינוי.






































מכיוון שסיכת הדש ייצאה יפה לטעמי, החלטתי לעצב גם שרשרת עם תמונתה של מרגרט.
ידעתי שהמסגרת של התליון צריכה להיות ייחודית...כמו הדמות שבתוכה.

















































עוד על חייה ופועלה של מרגרט ....

סנגר הכירה את בעייתן של נשים שבריאותן נהרסה בשל סדרה בלתי פוסקת של הפלות דרך עבודתה כאחות בחדרי לידה. סנגר קישרה בין חוסר שליטת הנשים בגופן לחיי העוני שלהן. נישואים משמעותם יחסי מין משמעם תינוקות, תינוקות משמעותם העמקת העוני היא האמינה שבגלל חוסר השליטה בגופן עמדו נשים מהמעמד הבינוני המשכיל בפני הצורך לבחור בין עבודה לאימהות. סנגר הבינה כי העצות לשימוש במשגל נסוג ובקונדומים אינן מועילות לנשים שהכירה ברובעי העוני של ניו יורק. היא הסיקה כי הן זקוקות לאמצעי מניעה יעיל זול וקל לשימוש שישאיר את האחריות בידיהן.
ב- 1914 הפיצה עיתון משלה בשם "האישה המורדת", ובפרסומיה סיפקה מידע על אמצעי המניעה הקיימים והסברים פיזיולוגיים. לאחר שהות בהולנד פתחה את הרשת הראשונה של מרפאות לתכנון המשפחה, וב- 1916 פתחה מרפאה דומה במטרה להפיץ את הדיאפרגמה. בעקבות זאת הורשעה בהפצת חומר תועבה וישבה בכלא 30 יום, אותם ניצלה לשם הסברה לאסירות על אמצעים למניעת הריון.

לאחר שיחרורה מהכלא פרסמה ספרים בהם טענה כי זכויות חוקיות וזכות ההצבעה הן חסרות חשיבות לעומת החשיבות להפצת אמצעי מניעה מכיוון שאינם משפיעים על המרכיבים המשמעותיים בחיי האישה. לדעתה, האישה החדשה חושבת כי השיגה הכול אם יכולה לדאוג לקיומה הכלכלי, ואומנם הדבר חשוב, אך אין לכך משמעות אם אין לאשה חופש בחירה האם להרות או לא.

בספריה כתבה גם כי זכות האישה להנות מקיום יחסי מין, אם רק ישוחררו מן הפחד להיכנס להריון. השימוש באמצעי מניעה גבר אחרי מלחמת העולם הראשונה ובמקביל צמחה תנועה בינלאומית למען תכנון הילודה וב-1937 ניתן חוק בו הרופאים יכולים לספק אמצעי מניעה וייעוץ למניעת הריון. סנגר לא הסתפקה בכך וביקשה שנושא מניעת הלידה יכלל בתוכניות לבריאות הציבור כדי שאמצעי מניעה יגיעו גם לידי נשים שאין להן אמצעים כספיים.

סנגר המשיכה לחפש אחר אמצעי מניעה טובים, פשוטים וזולים יותר. מכון מחקר שהקימה מימן את פיתוח ההתקן התוך רחמי ובו גם החלה עבודה על אמצעי מניעה הורמונליים שהובילו לפיתוח הגלולה למניעת הריון. ב-1959 הקדיש לה דוקטור גרגורי פינקוס דוח על המצאת הגלולה למניעת הריון. סנגר מתה ב-1966 כשנראה כי הגלולה למניעת הריון פותרת את בעיית ההריונות הבלתי רצויים, לפחות בעולם המערבי.

כן יירבו נשים כאלו בעולם שלנו, חזקות, פעילות, אמיצות ופורצות דרך.

22 בפברואר 2012

הצצה לצילומי בודואר

את מיכל הרדוף רז "גיליתי" בשיתוף פעולה ביננו בארוע פתיחת הסטודיו שלי,
מיכל הפעילה את הצלמניה בארוע.

קצת על מיכל....



צלמת ואמנית צילום מעל 20 שנה.
תואר שני בצילום ואמנות- MFA, Mass College of Art
הציגה את עבודותיה בתערוכות בארץ ובעולם.
בעלת "סטודיו בודואר" לצילומי נשים.

הנה הסבר של מיכל על צילומי בודואר:


"בודואר" מגיע מצרפתית- חדרה הפרטי של האישה
הטרנד קיים רק מספר שנים והתחיל בעיקרו, כסשן צילומים ואלבום אינטימי, שכלות נותנות לבן זוגן, כמתנה מיוחדת לכבוד החתונה.
כל כך התלהבתי מהרעיון שהחלטתי “ליבא” את הנישה הזו לארץ.
נשים מכל הסוגים, הגדלים והגילים מצטלמות בצילומים אינטימיים וסקסיים
יש פה הרבה קבלה עצמית וזה מה שכל כך יפה בכך.
דרך הצילום, אני רואה איך נשים מתחילות לקבל את עצמן ואת גופן,
מעצים אותן מבחינה נשית ומגביר את הביטחון העצמי.
העיסוק בדימוי גוף ואיך אנו תופסות את עצמינו, כנשים, מאד מעסיק אותי.
ולכן אני עורכת ראיונות עם נשות מקצוע בנושא ומציגה אותם בבלוג שלי כסרטוני וידאו.



מהרגע שנפגשנו הבנו שלא ניפרד, מאז ועד היום אנחנו כל הזמן עובדות על פרויקטים
משותפים ונהנות מכל רגע.
יש לנו שפה משותפת, הבנה, שתינו אמניות יצירתיות שחייבות ריגושים ואתגרים.
לאחר שעשיתי למיכל הום סטיילינג לסטודיו צילומי הבודואר שלה אשר שוכן בהוד השרון
מיכל הציעה לי להצטלם לצילומי בודואר, לא היססתי ומיד אמרתי כן.


כשמיכל סיפרה לי על צילומי הבודואר מאד אהבתי את הקונספט שעומד מאחורי הרעיון ,

דימוי גוף האישה, קבלה ואהבה עצמית, להעמיד את עצמך במרכז,להעצים את מי שאת.
זהו נושא שמעסיק אותי רבות ביצירה שלי. החיבור הטבעי שלי לשנות ה- 20
קשור אף הוא לנושא, זו תקופה שבה נשים החלו לפרוח ולצאת לעצמאות והתחיל שינוי בתפיסת מעמדן של הנשים,
הלבוש נעשה יותר נוח, תספורות גבריות נכנסו לאופנה.

בדיוק באותו זמן הסתיימו השיפוצים בביתי והחלטנו מיכל ואני שצילומי הבודואר ייערכו בחדר השינה שלי
ובאמבטיה הפרטית שלי.


רציתי שצילומי הבודואר שלי יהיו בניחוח וינטאג' כמו שמתבקש ולא צילומי בודואר קלאסיים.
אני אישית רציתי לקחת את זה למקום קצת אחר...להרפתקאה בהשראת תקופות קדומות, ניחוח צרפתי מענג,
פריטים שיירגשו אותי, סטיילינג אקלקטי.
מיכל מיד התחברה לרעיון ואת כל הפריטים האקלקטיים והמדהימים לצילומים קיבלנו מ-לוני וינטג'
בחרנו כובעים תקופתיים, שמלות משגעות משנות ה- 20 וה- 30 וה- 40, קומבניזונים מטריפים,
סיכות דש, כפפות תחרה, עליוניות שקופות, בגדי תחרה ועוד המון המון פריטים לוהטים במיוחד.
בהזדמנות זו תודה ללוני המדהימה, האחת והיחידה במינה שהקימה בלי לשים לב מוזיאון קטן להיסטוריה של
הלבוש והאופנה בשוק הפשפשים ביפו.









יום הצילומים התחיל באוירה עליזה, רינה המאפרת שעובדת צמוד למיכל בצילומים איפרה אותי ,
כמובן שלא ויתרתי על האודם האדום האהוב...
קצת תמונות מאחורי הקלעים לפני התוצרים עצמם (תתאפקו...):

















הסיבה שבחרתי להצטלם צילומי בודואר היא מתוך הסקרנות שלי
כמובן שגם לשם החוויה, התמונות מבחינתי מיועדות למגירה שלי
כאן לא אחשוף את התמונות במלואן (עמכם הסליחה..) 
..הנה כמה תמונות פחות חושפניות, קצת כדי להעביר לכם את האוירה
בסט הצילומים...












































































































































































לקראת סוף יום הצילומים, כשהיינו שיכורות מצחוק והנאה, בלי לתכנן הצטלמנו יחד למזכרת.



לסיום, אני ממליצה לכל אחת לעבור חוויה מדהימה עם מיכל, היא מקצועית, רגישה, נעימה ובסופו של דבר
נשארת מזכרת מדהימה מהחוויה.
אני ממליצה גם להכנס לאתר של מיכל ולקבל מתנה שווה, סדרת סרטונים "סודות היופי הנשי"
לאתר של מיכל לחצו כאן

מי שמעוניינת לעשות צילומי בודואר אבל קצת לא בטוחה מוזמנת לפנות אליי באופן אישי על מנת לצפות בכל התמונות
שלי.



12 בפברואר 2012

מלון בוטיק בהשראת שנות ה- 70

מלון בראון ממוקם במרכז תל אביב
צמוד למתחם נחלת בנימין
הוא הוקם במבנה ישן שעבר שיפוץ

כל כולו עוצב בהשראת שנות ה- 70
הלובי עצמו שובץ בפריטים אקלקטיים משנות ה- 70
שעברו שיפוץ וחידוש.
ספריה ענקית עם ספרי עיצוב ממוקמת אף היא בלובי,
פינת קפה ופינוקים וגם הרבה פינות ישיבה מפנקות.


המלון קטן וחמים, יש בו אוירה מאד ביתית,
הצוות מאד חברותי ונותן הרגשה של בית.


חדרי המלון מאד נעימים ומעוצבים יפה אך חיסרון אחד ניכר
הוא בגודלם של החדרים...קטנים מדי.


























לנו אישית זה פחות הפריע כי טיילנו כל זמן שהותנו במלון ברחובות
תל אביב היפים והציוריים.
הנוף הנשקף מחלון חדרנו הוסיף עניין ויופי לחופשה, הבניינים הותיקים
עם המרפסות הציוריות והחלונות הגדולים נתנו לנו המון השראה.



























עוד צ'ופר של המלון הוא הגג שלו, אשר ערוך ומוכן לקלוט את אורחי המלון חובבי השיזוף או הרומנטיקנים
שרוצים לראות את השקיעה בים מלמעלה. (כמונו).
הגג מאובזר במיטות שיזוף, מגבות, מקלחונים ואפילו אמבט רחצה, מוסיקה תמיד נשמעת באזור הגג והאוירה פשוט מחשמלת.





















































מיקום המלון הוא יתרון אדיר- יורדים מהחדר וישר מגיעים ללב תל אביב
דיזינגוף, נחלת בנימין, דרום תל אביב, שדרות רוטשילד וכו'.

את ארוחת הבוקר אכלנו בננה בר (סידור לא רע של המלון ...)


















































 כשסיימנו, טיילנו ברגל באזור נווה צדק, עצירה בגבריאל - אחת מהחנויות היפות בלת אביב לטעמי.













































עוד אוסיף ואספר כי למלון בראון ספא מצויין ברמה גבוהה.
מה שהופך את החופשה ללא פחות מאשר מושלמת!
לאתר המושקע והיפה של מלון בראון לחץ כאן.
חופשה נעימה!







קפה נואר, מון אמור

קפה נואר הוא אחד המקומות המועדפים עליי בתל אביב
בית קפה בניחוח צרפתי מענג, אוכל איכותי ומוקפד ואוירה של גינונים אירופאיים.



המלצרית החביבה שנתנה לנו שירות ופיתחה שיחה אישית..
שאלה אותי ואת רון אם אנחנו עומדים לפתוח מסעדה...:)

בית הקפה הממוקם ברחוב אחד העם, קרוב מאד למתחם רוטשילד, הוא האח הגדול
של מסעדת סבסטיאן בהרצליה, האהובה עליי לא פחות.

האוכל בקפה נואר איכותי ומוקפד, הכלים קלאסיים, ההגשה אסטטית, השרות ברמה גבוהה.
מוסיקה תקופתית מתנגנת ברקע, אנשים יפים ותמיד מלא עד אפס מקום.
ראו הוזהרתם, הזמינו מקום מראש, היא מאד מבוקשת בקרב התל אביבים ובכלל...

מנה ייחודית שאכלתי שם בארוחת הבוקר הוגשה בכלי חרס ובתוכו ביצים רכות, כמהין
ובייקון.
מנה שלקחה אותי הרחק אל ילדותי לקערת הזכוכית הירוקה בה אמא היתה מכינה לי ביצה רכה
עם קוביות לחם לבן ונימוח, מאכילה אותי בכפית, ביס ביס עם קוביה של לחם בתוכו.




גם מנות הערב מדהימות, הכל בניחוח צרפתי , מוקפד, עם חומרי גלם משובחים.
להזמנת מקומות למסעדה לחצו כאן
בתאבון!