29 בפברואר 2012

מרי , הלכת עד הסוף אחרי הלב שלך

תמונה משגעת ביופיה של מרי וולסטונקראפט, סופרת פמיניסטית ידועה
שיבצתי בתוך תליון אובל, הרשיתי לעצמי להוסיף פפיון סגלגל על שיערה הענוג,
להאיר קצת את האפרוריות של התקופה בה חיה...
מרי וולסטונקראפט Mary Wollstonecraft‏ 1759-1797,

סופרת פמיניסטית בריטית מהזרם הליברלי, כתבה את המניפסט הפמיניסטי הראשון
בספר שנקרא: "הצידוק לזכויות נשים".






































בשנת 1778, בהיותה בת 19, עזבה מרי וולסטונקראפט את בית הוריה כדי להיות בת לוויה לאלמנה עשירה בבאת'. לאחר שנתיים חזרה כדי לטפל באמה החולה, שנפטרה לאחר ייסורים קשים. בשנות המצוקה שלה, הירבתה וולסטונקראפט לצטט את מילותיה האחרונות של אמהּ - "קצת סבלנות, והכל יעבור".

חייה האישיים היו רצופי-סבל. הייתה לה פרשיית אהבים ארוכה עם הרפתקן אמריקאי, גילברט אומאלי, ממנו נולדה ילדתה הראשונה, פאני. וולסטונקראפט עברה תלאות רבות באנגליה,
פאריס, וסקנדינביה בשל אהובה שלא רצה בה וניסתה לשים קץ לחייה. אך ניסיונה זה נכשל והיא ניצלה, ככל הנראה על ידי אומאלי עצמו. ב-1797, לאחר שנים של ידידות שהתפתחה לאהבה, נישאה לפילוסוף ויליאם גודווין, מראשי הליברלים האנגליים. גודווין הוקע מחוג-מכריו כיוון שנישא לוולסטונקראפט, שבעבר ילדה מחוץ לנישואין, בהיותה הרה לו ולאחר שבספרו בעל הגוון האנרכיסטי, Political Justice, שלל את מוסד הנישואין וקרא לביטולו.

למרות הקריירה הקצרה שלה, שנקטעה באיבה, הספיקה וולסטונקראפט לכתוב נובלות, מאמרים, ספר-מסע, ואפילו ספר ילדים. אך היא נודעה בעיקר בכתיבתה הפוליטית-חברתית. בתגובה לטענותיו של
אדמונד ברק, כנגד המהפכה הצרפתית, כתבה אליו מכתב, ב1790, שהוא בעצם חיבור בשם "הצידוק לזכויות האדם" (Vindication of the Rights of Men) בו היא מגינה על הרעיונות המרכזיים של המהפכה. חיבורה המפורסם יותר הוא "הצידוק לזכויות נשים" (Vindication of the Rights of Women), שזיכה אותה במקום של כבוד בהיסטורית ההגות הפמיניסטית.

בספרה טענה כי אם
אפליית נשים בחברה המודרנית נובעת מחשיבה נשית לא רציונלית, אזי יש להביא לכך שנשים תהפוכנה לרציונליות, וזאת על ידי חינוך מתאים, בו היא תלתה את המפתח לשוויון זכויות בין נשים וגברים. היא טענה כי כל בני האדם נולדים דומים, ושהתהליך שעושה את הנשים ללא רציונליות הוא החינוך, וכי אם ישתנה החינוך - יימחקו ההבדלים.

ספרה זה מושפע מכתיבתו של
ז'אן-ז'אק רוסו, על חינוך, אך בו היא מבקרת קשות את רוסו ותוקפת אותו על זלזולו בנשים ועל גישתו השובניסטית (בספרו "אמיל, או על החינוך", מתאר רוסו את חינוכו של נער, אך הנערה בסיפור, שהופכת לבת-זוגו, נותרת ללא השכלה). וולסטונקראפט אף תקפה את רוסו על בחירתו בבת-זוג ממעמד חברתי נמוך (משרתת), ונטולת-השכלה, ועל יומרתו לפעול למען הגנה על הילדים מחינוך-יתר (לפי סיפורו של רוסו עצמו, ב"וידויים", הוא מסר את חמשת ילדיהם למוסדות, מיד עם לידתם).

מרי וולסטונקראפט נפטרה ב-
1797, עשרה ימים לאחר שילדה בת, שנקראה על שמה, מרי.


איזה אומץ, נחישות, מסירות ודבקות במטרה, לחשוב שכל התכונות האלו באו לידי ביטוי במרי
שעזבה את ביתה בגיל 19 בשנת 1778!!!
היא עשתה מעשים יוצאי דופן לתקופה בה היא חיה.
היא העיזה, הלכה עד הסוף עם הלב שלה, עם האמונות שלה,
אני מאחלת לכל אחת מאיתנו ללכת אחרי הלב והאמונה ללא פחד.
























תגובה 1:

  1. תליון מקסים!! הסיפור חשוב ומעורר השראה! תודה
    איילת

    השבמחק